חוק ההתנתקות: העתקה עדיפה מפירוק
עו"ד רונן מנור
ביום 3.11.04 אושר בכנסת בקריאה ראשונה, חוק יישום תוכנית ההתנתקות התשס"ה-2004 (להלן: "החוק"). החוק בא ליישם את החלטת הממשלה מחודש 6/04 בדבר תוכנית ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון ומטרתו להסדיר בחקיקה, את הפינוי של הישראלים ונכסיהם מהאזורים שיפונו וכן מתן פיצוי הוגן וראוי לזכאים, וסיוע לזכאים בתהליך הפינוי וההתארגנות להמשך חייהם מחוץ לשטח המפונה.
החוק מסדיר, בין היתר, את הקמת מינהלת ההתנתקות ותפקידיה ואת דרך קביעת הזכאים ושיעורי הפיצוי אשר ישולמו להם וכן קובע מנגנון להגשת התביעות, לרבות ערעור על החלטות אלו.
החוק קובע כי כל זכות אשר הייתה לגוף או יחיד ישראלי , לרבות כל הסכם שענינו זכות לגבי מקרקעין, הנם בטלים החל ממועד הפינוי, בין אם בעל הזכות זכאי לפיצוי לפי חוק זה ובין אם לאו. בסוגיות המיסוי העשויות לנבוע מתהליך זה, מבהיר החוק, כי ביטול זכות לגבי מקרקעין ומסירתה לא ייחשבו כמכירת זכות במקרקעין לענין חוק מיסוי מקרקעין או כמגירת נכס לענין פקודת מס הכנסה וכן יהיו פטורים ממע"מ.
כבעל זכות לבית מגורים הזכאי לפיצוי, ייחשב בעל זכות חכירה או הרשאה או זכות לקבלת זכות חכירה, וכן חבר באגודה שיתופית המסווגת כמושב שיתופי ע"י רשם האגודות השיתופיות, אשר מרכז חייו במושב השיתופי (הואיל ולחברי מושב שיתופי, בדומה לקיבוץ אין זכות קנינית בבית המגורים למעט במקרים בהם נעשה תהליך של שיוך דירות לחברים), יצויין כי ככלל, אגודה שיתופית להתיישבות לא תהא זכאית לפיצויים לפי החוק (שהרי חבריה מפוצים באופן ישיר בגין בתי המגורים) למעט בגין עסק השייך לאגודה (שאינו עסק של השכרת מקרקעין).
פינוי היישובים המאוגדים כאגודות שיתופיות להתיישבות הקיימות בשטח שיפונה (מושבי עובדים, מושבים שיתופיים וכפרים שיתופיים) שומט את הקרקע מתחת לרגליהם, תרתי משמע, הן באמצעות העקירה הפיזית והן בשלילת ההצדקה להמשך קיומם כגופים משפטיים נפרדים.
לפיכך, נקבעה בחוק חובת פירוק לגבי אגודות שיתופיות התיישבותיות, כתוצאה מהפינוי, זאת במובחן מתאגיד רגיל, שהחוק לא קובע לגביו חובת פירוק אלא מותיר את שאלת הפירוק לשיקול דעתו של התאגיד. נקבע כי לאחר הפינוי תפורק האגודה השיתופית בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות ורשם האגודות השיתופיות ימנה לה מפרק. הוראה זו נועדה לייעל ההליך ולצמצם דיונים אפשריים בבתי המשפט, באופן שהמפרק יהיה כפוף לרשם האגודות השיתופיות וזאת להבדיל מהאפשרות האחרת הקיימת בפקודת האגודות השיתופיות, שלפיה הכונס הרשמי ישמש כמפרק ואז הוא כפוף לבית המשפט וחלים דיני הפירוק של פקודת החברות. יתרת הנכסים שנותרו באגודה לאחר פירעון חובותיה, תחולק בין חברי האגודה.
יחד עם זאת, מאפשר החוק את המשך קיומן של אגודות שיתופיות להתיישבות אשר יחפצו לשמר את המסגרת החברתית-משפטית, גם לאחר הפינוי, באמצעות העתקת פעילותה למקום אחר מחוץ לשטח המפונה, באופן שתושביהן ימשיכו להתגורר יחדיו במסגרת קהילתית משותפת. מינהלת ההתנתקות, באישור וועדת הזכאות, רשאית להיענות לבקשה כזו מצד אגודה שתחפוץ בהעתקת פעילותה, ולהתקשר עמה ועם חברי האגודה המעונינים בכך, בהסכם שבו ייקבעו הפרטים השונים שיש צורך להסדירם.
במקרה כזה, ייחשב הדבר כהסדר פיצוי עפ"י החוק, על כל הנובע מכך, ובכלל זה הסדרי המס ולא יינתן פיצוי נוסף. כמו כן מסמיך החוק את ראש הממשלה לקבוע, בהסכמת שר האוצר, הוראות פרטניות לענין העתקת הפעילות כאמור, ולענין זה זכויות חברי האגודה, לרבות החברים שיבחרו שלא לעבור למיקום החדש.
אופציה זו, נראית עדיפה על דרך הפירוק, שכן מן הפן החברתי נשמרת המסגרת הקהילתית השיתופית המיוחדת, ומן הפן הכלכלי משפטי, משמרים חברי היישוב השיתופי את זכויותיהם הקנייניות ואמצעי הייצור.